לאחרונה קראתי מכתבים שמחזאים שלחו למחזאים אחרי הצגות. מחזאי היה חוזר הביתה אחרי הצגה, כותב את רשמיו, ושולח למחזאי אחר את דעתו. לעתים, זאת הייתה ביקורת קטלנית, או השגות, או מחשבות פילוסופיות על הנושא. זה היה רגע פרטי בין שניהם. לא ציבורי. חשבתי לפני כמה ימים שהייתי שמח לחזור הביתה, לפתוח את תיבת הדואר ולראות מכתבים מקולגות על הצגות שלי. לא בטוח שזה היה נעים לי, אבל הייתי בטוח משתפר. הייתי שמח לקבל מחשבות פרטיות ועמוקות בנושא מקולגות. הייתי גם שמח לשלוח מכתבים לאחרים מבלי לפחד